<h1>ספר החינוך מצוה תקנ"ז</h1>
<h2>דף לט.</h2>
שנצטווה האונס נערה בתולה שישא אותה לאשה שנאמר [דברים כ"ב] ולו תהיה לאשה ושיתן לאביה חמשים כסף. משרשי המצוה כדי ליסר הנבלים מן המעשה הרע הזה ושלא יהיו בנות ישראל בהפקר, שאם יחשוב האונס למלאת נפשו בה וילך לו יקל בעיניו לעשות כן פעמים הרבה, אבל אם בדעתו שתהיה קשורה עמו ומוטלת עליו כל ימיו לחיוב שאר כסות ועונה, ואפילו אם יקוץ בה לא יהיה לו רשות לגרשה לעולם, ושיתחייב ליתן לאביה חמשים כסף, מיד באמת יכבוש יצרו וימנע מעשות הנבלה עם הקנס הזה, וגם יש בזה קצת תנחומין אל הענייה המבויישת שתשאר עמו לעולם פן יביישנה איש אחר בדבר הרע שאירע לה, ופקודי יי' ישרים משמחי לב. בדיני המצוה כתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [נערה בתולה פ"א ה"ג—ה"ה] כל הנבעלת בשדה בחזקת אנוסה, וכל הנבעלת בעיר בחזקת פיתוי עד שיעידו עדים שהיא אנוסה. ואמרו חכמים שהאנוסה שלא רצתה היא או אביה שתנשא לו אין כופין אותה, אבל לא רצה הוא כופין אותו, ואפילו היא חגרת או סומא ומצורעת, ואינו מוציאה לעולם, ולזו אין לה כתובה, דמה טעם תקנו חכמים כתובה כדי שלא תהא האשה קלה בעיני בעלה לגרשה, וזו אינו יכול לגרשה, היתה האנוסה אסורה עליו ואפילו מחייבי עשה, ואפילו שנייה, הרי זו לא ישאנה, וכן אם נמצא בה דבר זמה אחר שכנסה יגרשנה, שנאמר ולו תהיה לאשה, אשה הראויה לו. וכתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [נערה בתולה פ"א ה"ח] שאין האונס או המפתה חייב בקנס עד שיבוא עליה כדרכה ובעדים ואינו צריך התראה, ובכתובות פרק ד' [מ"ו ע"א] נראה הפך דבכל התורה כולה אין חילוק בין כדרכה לשלא כדרכה למכות ולעונשין אלא במוציא שם רע בלבד. ואין בה חיוב קנס עד שתהא בת שלש שנים גמורות, ומשלש שנים גמורות עד שתבגור יש לה קנס, ובוגרת נקראת אחר ששה חדשים משנראה בה סימן התחתון שהן שתי שערות, ובששה חדשים אלו נקראת נערה, וזהו שאמרו זכרונם לברכה [כתובות ל"ט ע"א] אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד, ואחר שבגרה אין לה קנס שנאמר נערה בתולה, ובא עליו הפירוש [שם ל"ח ע"א] בתולה ולא בעולה, נערה ולא בוגרת וממאנת ואילונית, וענין סימני האילונית ידוע, וכל שלא נראה בה סימן התחתון והיא בת ל"ה שנים ויום אחד אף על פי שאין לה סימני אילונית בחזקת אילונית היא. ובין שיש לה אב או שאין לה אב יש לה קנס, ועשר נשים מנו חכמים שאין להן קנס ואלו הן, בוגרת ממאנת מגורשת אילונית שוטה חרשת גיורת שבויה משוחררת והיוצא עליה שם רע, ושאר הבנות יש להן קנס. וכל שיש לה קנס יש לה בושת ופגם, שהחמשים כסף דמי הנאת השכיבה בלבד הם, ושאין לה קנס אין לה בושת ופגם אם נתפתתה, אבל אם נאנסה אף על פי שאין לה קנס יש לה בושת דלא גרעה מחובל בחבירו שחייב בחמשה דברים. והרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [פ"ב ה"י] כתב דאפילו באנוסה כל שאין לה קנס אין לה בושת, ותמיה אני עליו, ודמי דברים אלו הן של אב שהתורה זכתה שבח נעורים לאב, ואם אין לה אב לעצמה. ויתר פרטי המצוה בכתובות בפרק שלישי ורביעי. ונוהגת מצוה זו לענין הכרח פרעון הקנס בזכרים בזמן הבית שיש כח בידינו לדון דיני קנסות, ולענין שישאנה האונס אף בזמן הזה היא מצוה עליו שהנשואין מצוה היא ולא קנס.
